משפחת כהן גני טל

חוֹסֶן, שֵׁם עֶצֶם

הַיְּכֹלֶת לְהִתְמוֹדֵד עִם מַצָּבֵי מַשְׁבֵּר, לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּיִים וּלְהַמְשִׁיךְ לִצְמוֹחַ גַּם לְאַחַר קֹשִׁי אוֹ אָבְדָן.


יש פרויקטים שנכנסים ללב עוד לפני שבוחרים חומרים, צבעים או רהיטים.

את הבית הזה אני מלווה עבור אישה מעוררת השראה.

ב־7 באוקטובר היא איבדה את בעלה, כשהייתה בהריון. הוא לא זכה להכיר את בתם שנולדה אחר כך, והיא נשארה לגדל ארבעה ילדים – שלושה בנים קטנים ובת אחת, עם געגוע שאין לו מילים.

ומהרגע הראשון שפגשתי אותה, לא פגשתי אישה שביקשה רחמים. לא ביקשה הנחות. לא התלוננה.

פגשתי אישה שבוחרת, בכל יום מחדש, לקום. לגדל. לאהוב. להמשיך.

הבית שאנחנו יוצרים יחד הוא הרבה מעבר לעיצוב. הוא מקום שיאפשר לילדים לגדול בתחושת ביטחון, חום ושייכות. מקום שיחבק אותם בכל יום מחדש. מקום שישמור את הזיכרונות, אבל גם יאפשר לחלום על חדשים.

זו זכות גדולה עבורי להיות חלק קטן מהמסע הזה.

לפעמים אנחנו לא מעצבים רק בית. אנחנו עוזרים לבנות מחדש תחושת בית.